yaakov photo.jpg

About Yaakov Malkin

Yaakov Malkin's writings over the past three decades focus on secular Judaism, which is the way of life practiced by most Jews in Israel and around the world. Malkin perceives Judaism as a pluralistic culture, both in its secular and its religious forms. He claims that Judaism has been pluralistic since the biblical era when the culture of the Jewish people was characterized by belief in many gods, religions, rituals, beliefs, and opinions. 

Unlike atheist scholars such as Richard Dawkins, Christopher Hitchens, and Sam Harris, who see atheism as the lack of belief, Malkin dedicates his writings to the humanistic beliefs shared by the non-religious community in the West generally, and among the Jewish people in particular. Malkin claims that there are no nonbelievers, but rather people who express a variety of beliefs in their day-to-day lives. These can include religious beliefs, characterized by a commitment to follow religious leaders who claim to speak in the name of a god, or nonreligious beliefs, which include the belief in humans as creators of their own paths and behaviors, whether as individuals or in society, with the goal of attaining the purpose of human life: happiness.

In his books What do Secular Jews Believe?, Secular Judaism: Faith, Values, and Spirituality, and The Atheist Belief of Secular Jews, Malkin explores these themes. Malkin argues that secular beliefs lead to a rebuttal of "godly religions" that obligate the believer to keep the rules of their leaders, especially those that stand in contrast to the values of humanism and universal justice. These anti-humanistic beliefs lead, among other things, to the acceptance of secular ideological religions such as Communism and Nazism wherein believers are also obligated to obey leaders, regardless of the cost.

Malkin's writings explore humanistic nonreligious beliefs that include Agnostics such as Socrates, Deists such as Epicurus, Pantheists such as Spinoza or Einstein, and Atheists such as John Stuart Mill and Bertrand Russell, which are all free of commitment to a religious or ideological religion. These beliefs stand in contrast to postmodern relativism in that they see themselves as bound by humanistic ethical values and by the values of universal justice as articulated by Confucius and Hillel the Elder: "Do not do to others what you do not want done to yourself". These values of justice lead to the moral values of equality, freedom, and human and national rights.

Public Activity: Starting in 1944, while still a student, Malkin published literary, cinema, and theater critiques, and served as the editor of On the Wall, the magazine of the Hashomer Hatzair youth movement (1944–1946). During the 1948 war in Israel, he served as a broadcasting officer for the Haganah and the IDF (1947–1948) in the underground radio station, Telem Shamir Boaz, that later became the Israel Army Radio (Galei Tzahal). Later, in the Jewish camps in Cyprus, Malkin lectured (in Yiddish), and worked for the IDF acquisition branch in France (1949). He directed and lectured in Pomansky College for Judaism as Culture in New York (1951), and founded and directed a Hebrew Ulpan (language school) in the Latin Quarter in Paris (1956). While in Paris, he also worked as assistant to the cultural attaché at the Israeli embassy. He also participated in a lecture tour on Judaism in World Literature in Australia (1960), the United States (1965), and France (1970).

From 1952 to 1956, Malkin taught Comparative Literature Studies and the Bible as Literature at the Seminar HaKibbutzim Teachers College in Tel Aviv. At the same time, he served as director of the Repertoire Department at the Habima National Theater and as a drama instructor at the theater schools of Habima and of the Cameri Theater.

From 1971 to 1981, he founded and directed the Mateh Yehuda Community College, which employed the educational methods of Empire State College (SUNY) where students create personal tracks of study. 

From 1969 to 1994, Malkin taught as a Professor of Aesthetics and Rhetoric at Tel Aviv University where he focused on theater and film criticism. In 1971 he established, together with the Dean of the Faculty for New Arts, Professor Moshe Lazar, the Department for Cinema and Television at Tel Aviv University. He also served as the university's representative in the founding team of the Tel Aviv Cinematheque, and as editor of the "Cinematheque Pages" – film criticism essays handed out to viewers before the screening of each movie, together with Uri Klein.

From 1958 to 1971, Malkin founded and directed the first community centers in Haifa, Beit Rothschild and the Beit Hagefen Jewish–Arab Center. These municipal centers were at first run by groups of friends who led the centers' dozens of social activities, including the Haifa Cinematheque, built inside Beit Rothschild. During these years, Malkin also lectured in the Technion (Israel Institute of Technology) on aesthetics and rhetoric.

Today, Malkin serves as editor-in-chief for Free Judaism, a magazine for Judaism as Culture, which he founded in 1995 and which came out in print editions until 2004. Malkin also serves as provost at the International Institute for Humanistic Secular Judaism, based in Jerusalem (Tmura) and in Farmington Hills near Detroit in the United States ("Birmingham Temple"). The institute trains students who hold an undergraduate degree to be community leaders for secular communities, and teaches those with a Master's degree or a PhD to be Secular Rabbis in a four-year track of studies and work.


אודות יעקב מלכין

כתבי יעקב מלכין מתמקדים בעיקרי האתיקה ההומניסטית הלא-דתית המובעים, לטענתו, באורחות החיים של רוב היהודים בישראל ובעולם כיום. מלכין תופס את היהדות כתרבות פלורליסטית - חילונית ודתית. הוא טוען כי הפלורליזם אפיין את היהדות מאז עידן התנ"ך, אז התאפיינה תרבות העם היהודי בריבוי אלים, דתות, פולחנים, אמונות ודעות. 

בניגוד להוגים אתאיסטים כדוגמת ריצ'רד דוקינס, כריסטופר היטצ'נס, וסם האריס, הרואים באתאיזם ”אי אמונה“, מלכין מקדיש את כתביו לאמונות ההומניסטיות הרווחות בציבור הלא דתי במערב באופן כללי, ובעם היהודי בכלל זה. לדעת מלכין, אין בעולם ”אנשים לא מאמינים“, אלא בני אדם המביעים באורחות חייהם ומעשיהם מגוון אמונות. אלו כוללות אמונות דתיות, המתאפיינות במחויבות לציית למנהיגי הדת המדברים לכאורה בשם האלוהים, ואמונות לא-דתיות, הכוללות אמונה באדם כריבון לחייו וכמעצב את כללי התנהגותו, כיחיד וכחברה, מתוך שאיפה להגשים את מטרת החיים האנושיים - האושר.

בספריו "במה מאמינים יהודים חילוניים?“, “היהדות החילונית - אמונה, ערכים ורוחניות“ ו“האמונה האתאיסטית של יהודים חילוניים“ חוקר מלכין את הרעיונות הללו. מלכין טוען כי אמונות חילוניות נוגדות את ה"דתות האלוהיות", המחייבות את המאמינים בשמירת כל צווי מנהיגיהן, כולל אלה המנוגדים לעיקרי ההומניזם והצדק האוניברסלי. האמונה ההומניסטית גם נוגדת ”דתות חילוניות אידאולוגיות“ כקומוניזם ונאציזם אשר המאמינים בהן מחויבים גם כן לציית לכל הצווים, המצוות וההוראות של מנהיגיהם בשם המטרה המקדשת את האמצעים.

כתביו של מלכין חוקרים כיצד האמונות ההומניסטיות הלא דתיות באדם כריבון כוללות אגנוסטים כמו סוקרטס, דאיסטים כמו אפיקורוס, פנתאיסטים כמו שפינוזה ואיינשטיין, ואתאיסטים כג'ון סטיוארט מיל וברטראנד ראסל, המשוחררים ממחויבות לדת אלוהית או אידאולוגית. אמונות אלו מחויבות למצוות האתיקה ההומניסטית וכללי הצדק האוניברסליים כפי שנוסחו על ידי קונפוציוס והלל הזקן: לא יעשה אדם לזולתו את מה שהוא שונא שיעשו לו. מכללי צדק אלו נובעים ערכי המוסר של שויון, חירות, וזכויות אדם לכל אדם ולכל עם.

פעילותו הציבורית: מלכין למד ולימים גם הרצה באוניברסיטת תל אביב, באוניברסיטה העברית בירושלים, בסורבון, ובאוניברסיטת ניו יורק. החל משנת 1944, במקביל ללימודיו, פרסם מאמרי ביקורת ספרות, תיאטרון וקולנוע בעיתונות הישראלית, ושימש עורך הירחון ”על החומה“ של תנועת השומר הצעיר (1944-1946). במלחמת 1948 שימש קצין שידורים של ההגנה וצה"ל (1948-1947) בתחנת השידור המחתרתית תלם שמיר בועז, שהפכה, עם קום המדינה, ל"קול צבא ההגנה לישראל".

בשנת 1949 פעל במחנות ההסגר של המעפילים בקפריסין והרצה שם (ביידיש), ומילא תפקידים בצרפת ברשת הרכש הצבאי. בשנת 1951 הוא ניהל והרצה במכללת פורמנסקי בניו יורק ליהדות כתרבות, ובשנת 1956 ייסד וניהל אולפן לעברית ברובע הלטיני בפריז, במקביל לעבודתו כעוזר הנספח לתרבות בשגרירות ישראל בפריז.

בין השנים 1952 ל-1956, לימד מלכין במכללת סמינר הקיבוצים בתל אביב לימודי ספרות השוואתית ותנ"ך כספרות. במקביל פעל כמנהל מחלקת הרפרטואר של תיאטרון הבימה ומרצה לדרמה בבית הספר לתיאטרון של התיאטרון הקאמרי והבימה.

בין השנים 1958 ל-1971 ייסד וניהל את מרכזי קהילת התרבות הראשונים - בית רוטשילד ובית הגפן בחיפה. מרכזים עירוניים קהילתיים אלו נוהלו לראשונה על ידי קהילות חברים שהתארגנו כעמותות עצמאיות והנהיגו והנחו את עשרות הפעילויות והחוגים החברתיים שפעלו בהם, כולל הסינמטק החיפאי, שנבנה בתחום בית רוטשילד. בשנים אלו הרצה מלכין בתחום האסתטיקה והרטוריקה במחלקה ללימודים הומניסטיים ואמנויות של הטכניון, ובפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים.

מלכין ערך מספר סיורי הרצאות על יהדות בספרות העולם: בשנת 1960 באוסטרליה, ב-1965 בארצות הברית וב-1970 בצרפת. בשנת 1963 מלכין כתב והקריא את קטעי הקריינות בסרט "בירושלים" של הבמאי דוד פרלוב.

בין השנים 1971 ל-1981 ייסד וניהל את המכללה הקהילתית ”מטה יהודה“ שם למדו התלמידים במסלולי לימוד אישיים בנושאים לפי בחירתם. בשיתוף עם ”אמפייר סטייט קולג" של אוניברסיטת מדינת ניו יורק (SUNY), שם החלה שיטה הלימודים האישיים לפעול לראשונה, סוגלה השיטה לתנאים ולאופני הלימוד בישראל ולדרישות הייחודיות לסטודנטים עובדים ביישובי אזור מטה יהודה.

 מ-1969 ועד 1994, לימד באוניברסיטת תל-אביב אסתטיקה וביקורת של התיאטרון והקולנוע. ב-1971 ייסד, יחד עם דיקן הפקולטה החדשה לאמנויות, פרופ' משה לזר, את החוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב, ופעל כנציג האוניברסיטה בצוות ההקמה וההפעלה של סינמטק תל אביב, וכעורך "דפי הסינמטק“ ביחד עם אורי קליין. "דפי הסינמטק“ היו מאמרי ביקורת שהוגשו לצופים לפני כל סרט שהוקרן עם תחילת פעילותו של סינמטק תל אביב.

מלכין מכהן כיום כעורך הראשי של כתב העת "יהדות חופשית: כתב עת ליהדות כתרבות", שאותו ייסד ב-1995 ושיצא לאור בדפוס עד שנת 2004. מלכין מכהן כיום גם בתור המנהל האקדמי (”פרובוסט“) של המכון הבינלאומי ליהדות חילונית-הומניסטית ("תמורה") אשר מרכזיו בירושלים ובדטרויט. המכון מכשיר בעלי תואר אקדמי ראשון לתפקידי מדריכי קהילות ובעלי תואר שני ושלישי לתפקידי רבנים חילונים במסלול לימודים ועבודה עצמית במשך ארבע שנים.